רש"י על בבא קמא ב׳ ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא ב׳ ע״ב:ט׳ רש"י על בבא קמא ב׳ ע״ב:י״א »

10 מַאי שְׁנָא נְגִיחָה דְּקָרֵי לַהּ אָב – דִּכְתִיב ״כִּי יִגַּח״, נְגִיפָה נָמֵי כְּתִיב ״כִּי יִגֹּף״! הַאי נְגִיפָה – נְגִיחָה הִיא. דְּתַנְיָא: פָּתַח בִּ״נְגִיפָה״ וְסִיֵּים בִּ״נְגִיחָה״, לוֹמַר לָךְ: זוֹ הִיא נְגִיפָה זוֹ הִיא נְגִיחָה.

פירוש רש"י על בבא קמא ב׳ ב:י׳

10 מאי שנא נגיחה דקרי ליה אב דכתיב כי יגח נגיפה נמי כתיב כי יגוף שור איש את שור רעהו. וכיון דנגיפה כתיב תיהוי נמי אב:

11 הך נגיפה נגיחה הוא - ולא דחיפת הגוף:

12 פתח הכתוב בנגיפה - כי יגוף שור איש את שור רעהו:

13 וסיים בנגיחה - או נודע כי שור נגח הוא ולא כתיב כי שור נגף הוא אלא נגח:

14 לומר לך - דהך נגיפה לאו דחיפת הגוף היא אלא נגיחת קרן וליכא למימר דאכתי נגיפה הוי אב ונגיחה זו היא נגיפה דהיינו דחיפת הגוף דהא נגיחה אשכחן דבקרן היא:

« רש"י על בבא קמא ב׳ ע״ב:ט׳ רש"י על בבא קמא ב׳ ע״ב:י״א »